פסק-דין בתיק ב"ל 29134-12-12

1.         לפניי ערעור על החלטת ועדת העררים לעניין אי כושר (להלן- הוועדה) מיום 25.10.2012 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית על-פי סעיף 211(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.         לטענת המערער, החלטת הוועדה אינה מנומקת כראוי. כך למשל, הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער היה בעבר עובד בניין ומדוע היום הוא לא יכול לעבוד בבניין. לטענתו, הוועדה הייתה צריכה להסביר מדוע הוא אינו יכול לעבוד בעבודתו הקודמת ולהתייחס לעבודות ספציפיות שביצע בבניין. ההחלטה מתעלמת מליקוייו השונים לרבות מחלות לב, יתר לחץ דם, עודף משקל וכו'. הוועדה לא התייחסה כלל לתלונת המערער בדבר קושי בישיבה ואף קבעה שהוא יכול לעבוד במשרה מלאה בעבודות המתבצעות בישיבה כגון: אריזה, מיון והרכבה.

3.         לטענת המשיב, לא נפל כל פגם או טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הוועדה נתנה דעתה לנכויות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים ולהשפעתם על יכולתו של המערער לעבוד. בנוסף, הוועדה הביאה בחשבון את הרקע התעסוקתי הקודם של המערער בעבודות בניין, השכלתו הדלה וכן את גילו הצעיר באופן יחסי. הוועדה סברה שהמערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה בעבודה שאינה מצריכה מאמצים פיזיים וכן פירטה את סוג העבודות אותן מסוגל המערער לבצע כגון: מיון, אריזה וכדומה וכל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית וניתן ללמוד תוך כדי עבודה. בהתייחס לטענות המערער בדבר התעלמות הוועדה מהמוגבלות שלו בישיבה, חוות דעתו של הרופא המוסמך לעניין כושר ההשתכרות קבעה שהמערער מסוגל לעבודה מלאה רק בישיבה. הוועדה הרפואית לא קבעה למערער נכות אורטופדית או נכות שיכולה להסביר את תלונתו. בכל מקרה, הוועדה התייחסה למגוון עבודות פשוטות בהן יכול המערער לשבת ולעמוד לסירוגין. החלטת הוועדה סבירה.

דיון והכרעה

4.         הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה [בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן - המל"ל (8.07.2012)].

במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טענתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. בהתאם לעקרון האמור נבחן להלן את טענות הצדדים.

5.         בדיון שנערך ביום 25.10.2012 שמעה הוועדה את תלונותיו של המערער:

"בן 41 הופיע בלווית אחיו בשם עומר. לא עובד 11 שנה. קודם לכן עבדתי בבנין. מתקיים מהבטחת הכנסה. עברתי ניתוח לב לפני 6 חודשים. מתקשה לשבת. נפיחות ברגל ימין. רעד בידיים. לא מסוגל לכל עבודה" .

הוועדה התייחסה לנתוניו האישיים של המערער, לדו"ח פקידת השיקום ולחומר הרפואי בעניינו כדלקמן:

"בן 41 אובחן כסובל ממחלת לב ומעודף משקל. נכותו הרפואית 40% יציבה.

בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מיום 30/7/12 ציין כי מסוגל לעבודה במשרה מלאה בישיבה וללא מאמץ פיזי. מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי לתובע 8 שנות לימוד, חסר מקצוע, עבד כ-15 שנה בבנין ומזה כ-10 שנים אינו עובד. הוועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו הצעיר, השכלתו הדלה, עברו התעסוקתי בעבודות פיזיות, השפעת כל ליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרו לעבודה. הוועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובע שמסר את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול."

הוועדה סיכמה את מסקנותיה:

"לדעת חברי הוועדה התובע במצבו הנוכחי מסוגל לעבודה במשרה מלאה ללא מאמצים פיזיים חריגים, עבודות כגון חרושת קלה, אריזה, מיון וכדומה או כל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה.

לאור האמור לעיל דוחה הוועדה את הערר".

            לאור האמור, דחתה הוועדה את הערר.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. בית הדין הארצי פסק כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים ולכן רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות.

עוד נקבע כי מדובר בוועדה מעין שיפוטית ומשכך מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה באופן מלא ובהיר על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית. נפסק כי על הוועדה לבחון: